במסגרת הסדנאות שאני מעבירה לאמהות ותינוקות הרבה פעמים נשאלת השאלה מה ההבדל בין מה שאנחנו עושים בסדנה לסתם ללכת לקניון ולתת לתינוק לשחק בג'ימבורי שמונח שם לרווחת הציבור. אני תמיד עונה בשאלה: כשאנחנו מגיעים לבקר חברים שגרים בבניין בקומה הראשונה. עם יד על הלב, כמה פעמים בחרנו לעלות ברגל וכמה פעמים עלינו במעלית? האינסטינקט הראשוני שלנו זה לעלות במעלית!

השנים הראשונות הן אבני היסוד שלנו ולכן כשמחפשים מסגרת לילד אנו רוצים מקום שיתן לילד שלנו חויית למידה מתוך עולם הילד. שיחשף לחויות חושיות, מוטוריות, קוגנטיביות ורגשיות שדרכן יוכל לצמוח. אבל עם כל השפע שיש סביבנו והסיפורים...אנחנו לא תמיד יודעים מה לעשות.

מרגע שיצא לאויר העולם (ואפילו קצת לפני) מתחילה מערכת יחסי גומלין של התינוק עם הסביבה, כאשר התינוק מגיב ולומד בהתאם לחוויות שנחשף אליהן מהסביבה. היה ניסוי שנערך על גורי חתולים שנולדו בריאים לחלוטין. גידלו אותם בתנאים של חושך מוחלט, ולאחר תקופה ממושכת, עצב הראיה פשוט התנוון והם התעוורו. כאן ראינו את ההשפעה, הקריטית אפשר לומר, של הסביבה על התורשה

בשביל תינוק, כל העולם הוא צעצוע אחד גדול ברגע שמאפשרים לו. הרי כף וקופסת פלסטיק בוריאציות שונות יכולים לפתח כל כך הרבה מיומנויות : הקשה עם הכף על הקופסה-הפקת צליל, מילוי והרקה של מים, חול, השחלות מבעד לפתח במכסה, בקבוקים עם מכסים גדולים-הברגות ועוד. צריך רק לאפשר...

ההורים צריכים להבין שלא תמיד בכי משדר מצוקה מפני שלתינוק אין דרך אחרת להודיע להם על רצונו לשינוי תנוחה למשל. רובם מניחים כי אם תינוק בוכה-המענה המיידי הוא אוכל, לרוב זה פוגע במנגנון רעב –שובע של התינוק ויכול לגרור להצגת האוכל כנחמה (הפרעות אכילה).